העובדה שבעל הכלב אשר התייצב אצלי עם הקוקר ספנייאל, היה לבוש בגד ים וחולצת טי, לרגליו סנדלים ועליהם חול ים, הקלה עלי לערוך דיאגנוזה מהירה. אבל גם הסימנים אשר הביא איתו הכלבון היו ברורים - גוף לוהט (מעל 40 מעלות) נשימה מהירה, לשון משורבבת בנוסח מידברי, עיניים שהעידו על שקיעה אל עילפון חושים, בדיקה מהירה של מצב עור גופו העידה על דרגת התייבשות מתקדמת.
עונת הרחצה החלה. האמא המודאגת מגיעה לשפת הים, מצוידת בכובע רחב שוליים, מימייה מלאה, צידנית עמוסה ככל טוב, שמשיה, קרם להגנה מפני קרני השמש, מניפה יפאנית ורמקול להכריז בכל כמה דקות: בואו לצל, האוכל מוכן, בואו לשתות. אבל, מעט מאוד בעלי כלבים יודעים שסכנה דומה צפויה לידיד היוצא איתם ליום.
כי זאת יש לדעת, הכלב נטול כמעט לחלוטין בלוטות זיעה, המשמשות אצלנו לקירור הגוף, הוא עושה זאת על ידי נשימה מאומצת ומהירה- הלחתה. גם הסוודר בטבעי שלו לא עובר לארון בגדי החורף, אמנם בקיץ הפרווה פחות סמיכה אולם היא מגיעה איתו לים.
מה עושים כדי להימנע מהצורך לעבור אצל הווטרינר בדרך חזרה מהים?
ראשית, לא מגזימים בשהות בשמש, משתדלים להביא את הכלב מידי פעם למנוחה במקום מוצל. שנית ,דואגים להשקות אותו לרוויה. צימאון עלול לדחוף אתו לשתות גל או שניים, ומי הים מביאים עליו שלשול לא נעים.
אם הכלב ספג בכל זאת מכת חם, מרטיבים את גופו במטלית לחה, כדי לקררו, מנסים להגמיע אותו מים, שוטפים את החול מעליו וניגשים לווטרינר.
בהצלחה
דר׳ שנקלר
מאת ד"ר שלמה שנקלר ©
כל הזכויות על המידע באתר זה שמורות לד"ר שלמה שנקלר - וטרינר © .
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר - כל חלק שהוא מן החומר המופיע באתר זה, חלקו או מקצתו, אלא ברשות מפורשת בכתב מאת ד"ר שלמה שנקלר