top of page

חינוך גורים


את הגור החמוד אנחנו מביאים הביתה בגיל שמונה שבועות בערך, ולפני שהוא לומד לקפוץ דרך גלגל בוער, ללכת על חבל דק ולנגן על פסנתר, כדאי לחנך אותו למספר דברים בסיסיים כבר מגיל צעיר - לתועלת כל הצדדים.

כדי להצליח בכך, יש לגשת למלאכה תוך שילוב של סבלנות, נחישות ומדיניות של שכר ועונש. חשוב לזכור שהכלב לא מבין עברית (גם בשפות אחרות הוא מתקשה) לכן יש לפנות אליו במילים פשוטות ובודדות, ובהקשר לפעולה אחת בלבד בזמן נתון, ולא לפצוח בנאומים והסברים ארוכים על דעתכם ורצונותיכם ממנו. כאשר הגור מבצע את הנדרש, אנחנו נותנים לו חיזוק חיובי כלומר עידוד בצורה של ליטוף, ומחמאות לרוב כמו "כלב טוב", וכמובן לא לשכוח שהוא ממש מצטיין לתת לו חטיף טעים המתאים לכלב.

הגור לא אמור להבין מיד מה רוצים ממנו. תקיפות מוגזמת עלולה לפגוע בקשר בינו ולשאר בני הבית , לכן כאשר אנחנו רוצים להעביר לו מסר שלילי מותר לנו להרעים בקולנו, לאחוז בתקיפות את הגור בעורפו ולהבהיר לו שאנחנו המנהיגים של הלהקה ועליו לציית לנו.

כבר בימים הראשונים חשוב לקרוא לגור בשמו (כדאי שיהיה קצר ומורכב מהברה אחת או שתיים) ולהכין בבית אזור המיועד לצרכים, כלומר פינה בבית, לא ליד אזור השתייה והאוכל, אשר מכסים אותה בעיתונים וכאשר מבחינים שהגור מתחיל לעשות את צרכיו לא באזור המיועד לכך, מפסיקים אותו ומעבירים אותו ל"שירותים".

אין טעם לכעוס עליו לאחר מעשה או לדחוף את האף לשלוליות. הוא לא יבין מה רוצים ממנו.

כעבור שבועיים שלושה של אימונים יכול שיפור ניכר וברוב המקרים הוא ידייק בבחירת אזור השירותים. לאחר מכן נלמד אותו את הפעלים שב! ארצה! רגלי! וכדומה.

למי שמתקשה בחינוך הכלב או רוצה לעלות כיתה ולבצע דברים מורכבים יותר כמו תקיפה, גישוש ושמירה, יכול להיעזר במאלף מוסמך, אשר ידריך אתכם ויתקן את השגיאות בחינוך הכלב.

את הכלל "לא הביישן למד" לא ניתן להכיל על הכלב אולם את הכלל אין הקפדן מלמד אפשר וגם כדאי להכיל עלינו, זכרו לגור יש רצונות ודרישות משלו , וסבלנות ואהבה הם מורים הרבה יותר טובים מרגזנות ועונשים.

בהצלחה

דר׳ שנקלר

מאת ד"ר שלמה שנקלר ©

כל הזכויות על המידע באתר זה שמורות לד"ר שלמה שנקלר - וטרינר © .

אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר - כל חלק שהוא מן החומר המופיע באתר זה, חלקו או מקצתו, אלא ברשות מפורשת בכתב מאת ד"ר שלמה שנקלר

bottom of page